<h1>פירוש אגדות לרבינו ידעיה הפניני ב"ר אברהם הבדרשי</h1>
<h2>דף ה:</h2>
ואותו שמן קים לעתיד לבא. השמנים שהיו מושחים בהם המלכים והכהנים הנבחרים להנהיג את העם המשיחה ההיא באה לרכך ולהכניע לבבם אם הוא ערל ולהורות להם שלא יתגאו על מלכותם ועל מעלתם על העם ויתנהגו כמנהגם הטוב ומהם יראו וכן יעשו ויקנו העם מדה טובה לנפשם לזכות את ארחה לבא אל התענוג הרוחני הקים לנצח ויועילו לעצמם ואחרים עמם ובאו ז"ל להורות על זה ואמרו ואותו שמן קים לעתיד לבא ר"ל מה שהכונה מן השמן שבא לרכך את לבבו להחיות את נפשו הוא קים לעתיד לבא שישאיר נפשו אחריו ברכה עומדת לעד עד עולם ובאו לרמוז על השארות נפש האדם אחריו אל המתים.
תנו רבנן כשמן הטוב על הראש היורד על הזקן זקן אהרן שני טיפי מרגליות היו תלויות לו לאהרן בזקנו תנא כשהוא מספר עולות ויושבות לו בעיקר זקנו ועל דבר זה היה משה דואג ואמ' שמא חס ושלום מעל בשמן המשחה יצתה בת קול ואמרה כטל חרמון שיורד על הררי ציון מה טל זה אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בו מעילה. שער הזקן והראש וכל שער בשרו הוא מותר לאדם ואינו נמצא בו לצורך ואם הוא עבדקן מורה על המותר הרב בחמר שלו וקרוב לנמנע הוא שיהיה ירא חטא אם הוא איש שעיר והאיש החלק ואין בו שער כי אם מעט במקומות חלוקים מורה עליו כי הוא ילך בדרך הממוצעת ולא יבחר אם לא בטוב ולא ידע לעשות רע ובאו ז"ל להורות על הזקן זקן אהרן ועל המותר ההוא הנמצא בו כי השמן אשר יוצק על ראשו ויורד על זקנו הוא יועיל לו שלא יזקינו המותר ההוא כי המשיחה מן השמן היתה מרככת אותו לבלתי רום לבבו על אחיו ועל עם אשר היה רודם ומכפר להם ועל הכונה ההיא באה המשיחה ההיא על אהרן ועל כל כהן אחריו המשיח תחתיו באה עליו לרכך לבבו אם הוא ערל כמו המשיחה מן השמן מרככת הבשר מחוץ עד"מ כן ירכך כל מונע מבית ולא ירום על זולתו ועל אביו שבשמים לחשוב עליו רעות בלב להמציא בו דבר שאינו ונמנע להיות בחקו ולהורות על זה אמרו ז"ל שני טיפי מרגליות באו להורות על המשיחה ההיא שבאה לאהרן ולכל הדומה לו להכניע לבבו על שני ענינים אלו להיות שפל רוח עם העם ועם אלהיו שלא יגלה כנף אביו להאמין עליו מה שאינו בו ולא יהרוס לראות ולהשיג עליו דברים יגעים וענינים כוזבים כמו שבאה הצואה במעמד הר סיני ואמ' והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל י"י הורה אל הכהנים הנבחרים ממנו ית' ולכל חכם לב בעם שלא יהרסו לראות עליו ית' דברים אשר לא כן ונמנעים להיות בחק האלוה העליון אלהי אמת, ולהורות על שני תנאים אלו אשר באה המשיחה לכל כהן אמרו ששני טיפי המרגליות היו תלויות על זקן אהרן כי שם יורד השמן אשר יוצק על הראש או כל דבר לח אשר יוצק על ראש כל אדם ירד על הזקן על השער אשר צמח בו אשר הוא מותר והוא יורד על פי מדותיו הטובות הנמצאות בו ולא היה משתמש במותר בינו ולבין זולתו ובינו לבין אלהיו כי כל מותר רע בעיני אלהים וצריך להרחיקו כל מבקש י"י ואמרו כשהיה מספר עולות ויושבות לו בעיקר זקנו הורו עליו כי הוא היה מיקל השער והמותר ההוא פעם אחרי פעם שהיה מסגף החומר כדי שלא ימנעהו מהשיג את בוראו ולא היה משתמש בו אם לא לעתים רחוקות בשביל שיחיה לעבוד עבודת אלהיו ולברך בשמו ועל זה היו יורדות המרגליות ההם בעיקר הזקן עד"מ שהיה הולך לנכח להשיג ולראות את הקדש ולא יביט בכל קצה אנה ואנה כדי שלא ימעל במשיחה ההיא ובמה שהכונה ממנה ולא יהרוס לראות על אלהיו כל דבר הנמנע בחקו כמו שהורו עליו ז"ל ואמרו שזכה לזר מזבח ונטלו לחלקו ולא הרסו לראות ואם יבא בכל עת אל הקדש פנימה כמו שביארנו במסכת יומא, והיה שפל רוח בפני כל אדם כמו שהעידו ז"ל ואמרו שהיה רודף שלום בין בני אדם המתגרים זה עם זה ונותן עצת שלום ביניהם כי ינצו אנשים ולהשפיע לעם מטוב הנהגתו ומלמדם דעת ומוסר ומתקרבן לתורה והורו הנה על שני שלמויות אלו בשני טיפי מרגליות שהיו תלויות בשער זקן אהרן ובנס היו עומדים שם הטיפים ההם שלא הזיקו השער והמותר ההוא ולא גבה לבו על העם ונגד אלהיו לא רמו עיניו.
תנו רבנן אין מושחין המלכים אלא על המעין כדי שתמשך מלכותו. החכמה המשילו הנביאים וכל חכם לב בעם למים חיים נובעים אשר לא יכזבו בקיץ ובחרף וכל עת שיכלה מהם יפוצו מעיינותיו חוצה כמו שבארנו בהרבה מקומות בחקירתינו זה, ובאו להורות ז"ל ולהבין בוערים בעם העת שיבחרו מלך להיות רודם ומנהיגם שתהיה אז הבחירה מהם על חכמתו כי רבה היא שיוכל להבין על משפט העם כל דבר נעלם מעיני העדה ולא יודע הדבר בעדים והתראה שיהיה המלך איש נבון וחכם וישפוט המשפט ההוא למראה עיניו ויבין דבר מתוך דבר ולחקור על כל דבר הנעלם הנעשה במסתרים ויבוקש הדבר וימצא מטעם המלך ומתוך חקירתו בזה וישפוט משפט צדק והנשארים ישמעו ויראו לנפשם שיודע הדבר למלך מתוך חכמתו וכל רז לא אנס ליה, כמו שתמצא לשלמה שאזן וחקר בין שתי הנשים אשות הזמה אשר החליפה אחת את בנה ולקחה החי והכיר בחכמתו אם החי והשיב לה את בנה כי זה צריך לעם בחר ית' למשוח עליהם מלך לשבת על המשפט שייראו מלפניו שלא יזיק איש לרעהו אף במסתרים פן יודע הדבר למלך ולרוב חכמתו הוא ישפוט למראה עיניו ולהורות על מעלת המלך וחכמתו הצריכה אליו אמרו ז"ל בדרך הסתר ועל ד"מ שימשחו מלכיהם על המעיין להורות להם שלא ימליכו עליהם האיש הכסיל אשר לא ידע להזהיר העם אם לא החכם המלמדם דעת שלא יפסידו ההנהגה ביניהם ואז תמשך ותנצר ותכונן מלכותו לעד ויעמוד כל העם שוקט ובוטח ותהיה עצת שלום ביניהם מיראת המלך על פניהם לבלתי יחטאו ואז ינוח להם מסביב שלא יהיה כל צר ואויב להלחם מאשר יהיה כל אחד מעיר לעזור חברו ולא ינגפו לפני אויביהם ועל זה באה המשיחה מן המלך על הנחל להורות לעם שיבחרו מכל העם איש נבון וחכם יודע פשר דבר, ולא באו ז"ל להורות הנה לפי הנגלה מדבריהם אלו שצוו את העם שימשחו המלך על שפת היאור אשר יבחרו בו ואז תמשך מלכותו לו ולזרעו לדורותיו, ואם לא ימשכו אותו על המים שלא תמשך לו המלוכה כי זה נראה בעיני כל משכיל דברי מהתלות ומעשי תעתועים והבלי התפלות וחלילה מהם להתעסק בדברים יגעים אלו כי איך תמשך המלכות למלך הנמשח על הנחל ההולך אל הים מה הסגולה הנמצאת במעיין להמשך המלכות למלך הנמשח שם אם לא על הדרך שביארנו ולא זולת זה, ועל הכונה ההיא צוה נעים זמירות על שלמה בנו אשר אהב שיוליכו אותו על הנחל על ד"מ למשוח אותו שם להורות לעם כי הוא היה ראוי להיות למלך משיח עליהם וזה יעצור בעמו כי לו יאתה מלוכה כי מי"י היתה לו אשר נתן חכמה לשלמה, ולהורות על חכמת המלך אמרו ז"ל על המעין שמורה בלשונם על חכמה יתרה והורו על המלך כי היא צריכה לו על דינין להוציא לאור את משפט העם ולהבין הדבר הקשה להציל האיש מיד עשקו להעמיד ארץ ביניהם ויהיו כל ישראל חברים וערבים זה לזה כמו שהורו על זה ואמרו הרוצה שיתחכם יתעסק בדיני ממונות שהם כמעין הנובע כמו שבארנו במקומו בסוף מסכת בבא בתרא.
<h2>דף ו.</h2>
אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא הוי רגיל איניש למחזיה בריש שתא קרא רביא כרתיה סילקא ותמרי ותאני. היום הנבחר לשם לתקוע בשופר לערבב השטן היום ההוא נבחר מזבח והיה לאותות ולמועדים ראשון ולחדשי השנה לגעור בשטן היום ההוא ולהשיב אל לבו שיערבבנו יום יום עד מלאת לו שנה וכן יעשה ויחזור חלילה שנה שנה לתועלת נפשו שלא יטרידהו יצר הרע כל ימי חיותו להחטיא את בשרו לא יום ולא לילה כמו שבארנו במסכת ראש השנה שהתקיעה ההיא והתרועה להכניע לבב האדם אם הוא ערל, ולפי שידוע בטבע הדלעת ושאר מיני פרי האדמה אשר הזכירו שקול הרעם וכל קול חזק יועיל להם להתבשל ולהוציא פרים קל מהרה כמו שתמצא לכל גנן לעת הדלעת שמוסכם ביניהם תקוע בשופר בגן כי הרעם והתרועה מרפה העפר בגן והשמש היוצא על הארץ הוא נכנס בחורי העפר וכפים ומחמם השרשים ויוציא הפרי במעט זמן או יותר כי הקרקע עולם יתבקע לקול המלה גדולה ויכנס חום השמש שם לחמם השורש לבשל הפרי בלא עתו כן באו ז"ל להורות לאדם שיביט בפירות ההם אשר יועיל התרועה וכל קול חזק להשיב אל לבו כי כן באה התקיעה והתרועה בו ביום לתועלת האדם, ועל זה מוסכם באומה לשום כל אחד פירות אלו על שלחנו בראש השנה להשיב על לב המטהר בימים ההם ימי סליחה שלא ימשך אחר שלחנו והחמר שלו לאכל עד לשבעה מן הדברים הערבים אל חכו ואל יתאו למטעמותיו וירגיש בתקיעה ההיא ויכון לבו עליה לערבב השטן ולא יעמד על ימינו לשטנו ויועיל לו התרועה ההיא ולנפשו וקול הרעש כמו שיועיל לדברים ההם העולים על שלחנו בלילה הוא כן אליו תועיל התקיעה בשמעו את הקול החזק המביא על שלחנו אימתה ופחד ואם יכניע לבבו בו ביום ויהיה נשבר ונדכה אלהים לא יבזה תפלתו ויתקרב אליו להחיות את נפשו אחרי החמר לתת פריה בעתה, ולרמוז על השארות נפש האדם אם יכון בתקיעה להכניע לבבו באו הנה התמרים עם פרי האדמה כי כמו שידוע על הדקל שלא יוציא פריו עד שבעים שנה כן האיש השלם בעיני אלהים לא יעשה פרי למעלה עד מלאת לחמר שבעים שנה שתתן נפשו או פריה ותוציא ריחה הטוב אם ישבר קשי לבבו בתרועה ההיא שנה שנה כי כן חוב טבע האדם שיפחד וירעד לבבו בשמעו את הקול בשופר יתקע כמו שהורה הנביא מפי הגבורה וגזר אמ' אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו.
אמ' להו רב משרשיא לבניה כי בעיתו מגמר קמיה רבנו גרסי' מתניתא ועיילו קמיה רבינו וכי יתביתו חזו לפום רבנו דכתי' והיו עיניך רואות את מוריך וכי גרסיתו גרסו אנהרא דמיא דכי היכי דמשכן מיא ממשכן שמעתיכו. החכם הזה בא ללמד דעת את העם ולבניו לתת עצה ודבר הלום אם הם ירצו לדעת חכמה שילמד כל אחד סוגיא דשמעתא מצד עצמו טרם בואו לפני רבו כי הם צריכים לזה לרוב התלמידים היושבים לפני הרב לשמוע חכמתו אם ילמד מעצמו הסוגיא לא יהיה צריך לרבו אם לא לדעת ולהבין פירש הדבר ויוכל אז להביט בפני הרב להבין ממנו הכונה ממה שצריך אליו אשר לא יוכל לדעת מצד עצמו אם לא מזולתו ויבין ממנו קושט דברי אמת בפעם ההיא בהביטו אליו כי בשובו סדר משנה לפני הרב פעם שנית אז צועקים התלמידים ואינם נשמעים זה לזה ולא לדברי הרב ובפעם הראשונה העת שידבר הרב התלמידים יחרישו ויאבו שמוע לו ואז יבין הענין בהביטו אליו טרם כלה לדבר ואם לא יבינהו אז אחרי מתי עוד יבינהו כאשר יצעקו התלמידים ושומע אין לו ובראשונה בהביטו לנכח הרב יוכל להבין בדברו אתו דברי חכמים וחדותם, ואמרו וכי גרסיתו גרסי אנהרא דמיא פרשתיה למעלה באמרם אין מושחין המלכים אלא על המעין וכונה אחת לשתיהם, ואני הצעיר לא ראיתי כל יושב אהל לא ראיתי להאי שמעתא בלתי היום וקימתיה מסברא כאשר נכנסתי לפרדס גן בעדן הרב רבנו משלם שר וגדול בישראל הגדולה לאלהים נחלת צבי לכל ארץ אחרת כי שם נמצאו חכמים מחוכמים אנשי השם בכל חכמה ומדע והמה ראו מעשי י"י ואותותיו אותות אמת לא יתנכרו ויודעי בינה לדעת מה יעשה כל איש ישראל להתנהג בפרישות דרך ארץ ובכל דבר שבקדושה והמקום גורם אדמת קודש הוא ליושב עליה זרע קודש מצבתה ומושב העיר טוב לכל הנצבים שם ונחה עליו רוח י"י ויראתו על פניהם לבלתי יחטאו כי שם בחר לו יה מקום חמד לשבתו ויפגעו בו מלאכי אלהים וכי יעלה הפורץ בימיהם אדם אחד מאלף ולא ירא אלהים נכית ליה חויא בסילוא דלא מבע דמא והוא יהיה פרא אדם ישראל מצוין בתוך עמיו בקנאתו את קנאתו לאלהיו עליו כל נשיא בהם וישראל פגום הוה חתום בצרור פשעו ונבדל מקהל הגולה ולא יחמול ולא יכסה איש על קרובו ואת אחיו לא הכיר על דבר המשפט למשמרת לאות לבני מרי וכל איש אחריו ירא לנפשו אחר מותו הולך נכוחו ויהי חתת אלהים למרחוק להשמעות אזנים ויראתו על העם המתאוים המטים עקלקלותם ולא יבעיטון ארחתם ולא יזידון עוד כל ימי הזקנים סנהדרי גדולה כמו תכן עגלה שופטים בארץ כלם קדושים ובתוכם י"י ושפטו את העם לרחוק ולקרוב משפט צדק והרשיעו את הרשע וענשו אותו הן למות הן לשרושי ויחרם כל רכושו והנשארים ישמעו ויצא לבם ויחרדו היא העיר הגדולה רבתי עם גודרי פרץ צדק ילין בה וריקנין שבהם אשר ראינו בתורה אנשי מדות שכלם מתאימות, והעת נחרבה העיר ההיא ואת כל שללה וירד הדרה והמונה ראיתי רשעים קבורים ובאו ויצאו אנשים בני בליעל מן החורים אשר התחבאו שם עד עתה ורבו פריצי עמנו ויוסיפו בני עולה לענות נפש כאשר בתחלה לפני הוסדה והחמס קם בתוך חנפי לב ישימו אף בין איש ובין אחיו ויתגודדו כמשפטם כמשפט הראשון ויכו איש את אישו באגרוף רשע ולא מצאו בשער מוכיח והנער ירהב בישישים חכמה והנקלה בנכבד ושעשע יונק ועולל מחוץ כי מתו האנשים הרודים בעם וישתבחו בעיר ובשאר המקומות אשר כן עשו והישר בעיניו יעשה איש ואיש ולהטיב לא ידעו ויוסיפו לחטא זה בכה וזה בכה, ומן אז נלכדה העיר ונסגרה ביד אויב ביד אדנים קשה ונשסו הבתים מלאים כל טוב ולא ידעו עוד הולכי על דרך איה בית נדיב לעשות בהם צדקה ומשפט נתיבו עוה כל הנותר לחיים מחויב לבכות ולתנות אחת בשנה ונהה נהי נהיה על חרבן העיר ירושלם הקטנה שרתי במדינות מנהון מלכי מנהון הפרכי העיר מכלל יופי המלאה החרבה כי כל העת אשר עמדה על תלה ועל מכונתה שם העיר מיום י"י שמה אין פרץ ואין יוצא ברחובות קריה מטה אשורו מני דרך ישר והאמין בי"י כל עם הארץ וישען באלהיו, ויהי בימי שפוט השופטים האיש עניו גדול וכבודם בתוכם ונשיא בית אב ולרב הרבו נחלתו ומעלה יקרה נודעת לו ושאלו לב לב אחד אך המלוכה כי לו יאתה על היותם מתעסקים בצרכי צבור העושים במלאכה מלאכת י"י והוא היה מתעסק בחפצי שמים ובתורתו יהגה יומם ולילה לא ידום ולא יצא פתח ותהי עליו שם יד י"י ושרת בשם אלהיו ודורש אל המתים לקברות יובלו קברות התאוה וירד העיט על הפגרים וישב אותם ויעירם משנתם להחיות את נפשם ולא ירדו שחת בימיו יושע יהודה וישראל בערבה בהר ואליו ישמעון הגוי כלו כטוב לו ותפקחנה עיני הדור דור שכלו זכאי בהשמע דבר המלך ודתו ושבו בנים לגבולם להאמין אמונה אומן איש בשם אלהיו, ואם ימצא תלמיד מקדיח תבשילו ונסרחה חכמתו כי ירט הדרך שונא לו תכלית שנאה ועבר עליו רוח קנאה ולא ישא פנים לתורה ולרשע אמ' שריא ליה מריה לפלניא והנח כתר מלכות צא ממחיצתי מה לך לספר את חקי האלהים ואת תורותיו ואוריתיה מרתחא ליה ליסרו במשפט באח מבוערת לא יוכל להתאפק אח לראש רשעים יחול וייחל עד בוש ולא יוסיף ראות פניו עד שובו מדרכו וחיה, ונקרא שמו בישראל עיר ועיר מדינה ומדינה גלוי לכל חכם לב המבקש למצא דברי חפץ להיות עתידים לבא לפניו הבכור כבכורתו לדעת חכמה ומוסר כי נדבה רוחו אותו ללמדם ספר בלא כסף ובלא מחיר ובלעדיו לא ירים איש את ידו ועל פיו ישק שפתים ובתוך כל הבאים באתי אל ביתו ראות פניו ועליתי במעלות סלם חכמתו כמה מעלות היו בסלם.
ואני בבאי אל בית המלכות בית מדרשו הייתי נער רך בשני' בן חמש עשרה לתלמוד עם שאר בחורי חמד רבים ונכבדים גדולים ממני לימים הבאים לחקור ממסך חכמתו לשתות מי באר לרוות צמאם כי עיפה נפשם לא צמא למים וארחתי לחברה עמהם וירדתי לגנו ללקוט פרח שושן בשמים ראש אריתי מורי אכלתי יערי ויאורו עיני במעט הדבש כי טוב למאכל, ואראה מראות אלהים בהנהגת הרב כיצד סדר משנתו ואיך היה שונה פרקו לתלמידי' כי פיו המדבר והם יחרישו ישימו יד על פה עד כלה לדבר ולבאר להם כל הצריך בעומק ההלכה אז ראה ויספרה הפטיש החזק יפוצץ סלע לחצוב להם בורות ויפוצו מעינותיו חוצה להשקות את הגן, ומי כהחכם בדור ההוא עד צרפת יודע פשר דבר מלבו כמהו בכלל התורה שבעל פה בכל גדר וסיג היוצא ממנה ויגיד סתום מן המפורש וכל רז לא אנס ליה כי הוא לא היה מביט בספר ובפירושו כי חכמתו עמדה לו והלכה והיתה באשר הוא שם ונכנסת עמו במרחץ ואם נשתכחה מישראל תורת אמת אשר היתה בפיהו יכתוב לו מלבו רבי תורתו ובחדרי לבו הכינה וגם חקרה היא אוצרו, כשמו כן הוא בארץ ישולם שלם שמו ושלמא משנתו ולא נתעלמה ממנו הלכה ולא היה צריך ללמד לאדם מפי ספרים ולא חלק לו בבינה אם לא מלבו זו כחו לאלהיו לבאר מערכות אלהים חי ולהכין מצבת משמרת למשמרתו והוא יגלה אזן אנשים את החוקים והתורות ושמרו דרך י"י, ובתחלת עיוני בחכמתו לפניו צעיר אני לימים בער לא ידע ולא ראה לבי חכמה ודעת ואבוא היום אל העין עין הבדולח ומשכית חמדתו תחת התפוח סגור במשכיות כסף בתוך התלמידים אשר העמיד לפניו רבים יחכמו לדעת הויות דאביי ורבא ומעשה מרכבה ואופן עגלה והייתי צריך ללמוד הגרסא ביני לבין עצמי בבקר השכם לפני בוא הרב ופתח בשמעתא כי לא נסיתי ללכת אחר חכמים ולא אוכל לעשות דבר לרגל המלאכה אשר לפני המלאכה מרובה ועמל היא בעיני לקבל הסוגיא והקושיות והתירוצין והתוספות שמוסיף מלבו תלי תלים על כל קוץ וקוץ ולא נכון לבי עמי לקבלם בימי הילדות בפעם אחת ולא ישנה לי כי התלמידים בשובם מה ששמעו ממנו הם צועקים ותבקע הארץ לקולם קול רם קול גדול רב ועצום לא יסף עד קמה מתיבתא לעת האוכל וילכו התלמידים איש לאוהליו וסעדו לבם וישבו לאכל לחם וכל עת יעמדו יחד ואיש באחיהו ידבקו ולא ישמע האחד את האחד ותהום הקריה מפני הרעש כי רבים אשר אתנו היושבים לפניו במלכות לא יחשו ולא יחדלו הקולות במקום הקדש מקום מנוחתו ולא ישיחו לפניו שיחה בטלה ואל ישעו בדברי שקר האיש, ואם תשאל השואל אחרי דברו על הדבר הקשה ובמופלא ממנו ידרוש וישאלו בשובו לפניו כפעם בפעם החכם יענה בדבר ומשיב כהלכה לשואל דבר מענינו פעמים שלש עם גבר וילמדם עד יורנו על שאלתו דרך זו כלך וישמע האמת ממי שאמרו ואם לא ישאלנו אין הבישן למד ולא ידע ואשם כי לא יוכל על חסרונו להמנות עוד והיה צריך עזר אלוהי כל היושב לפניו קרואים והולכים לתמם לכון בדבריו ולא יפנה לענין אחר ולא ילך בעצלתים ולא ידע שכל לנפשו החלש ואמ' גבור אני, וכראותי המנהג ואירא כי עירום אנכי נבער מדעת ומהשכיל כל דבריו בפעם ההוא אשר ידבר וקמתי ממשכבי לילה ללילה בקיץ ובחורף שנה שנה ותדד שנתי באשמורת הבקר ונתתי אל לבי ללמוד הגירסא לאור הנר טרם בואי לפני הרב הבקר אור וזרח השמש וכאשר ידבר ונשמע קולו בבואו אל הקדש בית מדרשו הייתי מביט אל מראהו ומסתכל בדיוקנו ואל גבוה מעלתו מאשר לא הייתי צריך ללמוד הגרסא מאשר כבר ידעתיה ביני לבין עצמי ותהי בפי גירסא דינקותא יתד היא שלא תמוט ולא תשכח בהביטי פני הרב בינותי בדברים לכל היוצא מפיו לא נפל דבר וצפנתי אמרתו בלבי ותקעתיו יתד במקום נאמן, וכל ימי עמדי לפני הרב ואהיה אצלו אמון ימים אחדים היתי מתנהג עמו על הדרך ההיא יום ויום לימים עוד שבעה ושבעה ובעון התלמידי' וכל הדור ההוא הצדיק אבד מהם ונאסף אל עמיו והיתה מנוחתו כבוד בעדן גן אלהים המובטח לו שהוא ב(י)ן העולם הבא, ולא עמד איש בישיבה במקומו אחריו אל המתים כי כל התלמידים נכרים באו שעריו כל אחד שב למקומו איש לאשר באהלו ויטו התלמידים השכוני באלהים בעירו אחר הבצע ויגע להעשיר מלא ביתו כסף וזהב ואין שם כהן מורה צדק ונתפרדה חבילה איש לבצעו הלכו ועתה לא ראו אור ואם בריאה יברא י"י בארץ חדשה ויתן עוז למלכו מלכי צדק ובלע המות ולא יעלה בחלונו ושנות חיים יוסיף על ימין ישוב לימי עלומיו מדור דור וחי לעולם מי יתן והיה בא האות והמופת והימים אשר מלך אל יפלו הימים ימי חפץ בהל' נרו על ראשי.
